top of page
  • תמונת הסופר/תgalinaev28

הקשבה היא מתנה



חשבו רגע, עם איזה אנשים הכי נעים לכם לדבר? מי האנשים איתם תרצו לחלק את הרגשות, הדעות הבעיות שלכם?



אם אתם אומרים למישהו: "אני עייפה..." הוא יכול להגיד: "אהה, את עייפה... כן, את עובדת באמת קשה או אולי את עייפה ממשהו אחר?". עוד תשובה יכולה להיות: "את צריכה לנוח וכדי לא להיות עייפה חשוב לעשות פעילות גופנית... אני תמיד עושה...". תשובה אפשרית נוספת: "אני לא מאמין, את כל כך אנרגטית, אל תגידי לי שאת עייפה!"

עצמו רגע את העיניים והרגישו איזו תגובה של האדם אליו פניתם גורמת לכם להרגיש הכי טוב?

התשובה הראשונה: מקבלת את מה שאתם אומרים, מכירה בהרגשתכם באותו רגע, נותנת לגיטימציה לעייפות שלכם וגם פתוחה לעוד פירוט.


במקרה השני: האדם נותן לכם עצה ואז מפנה את תשומת הלב לעצמו.


במקרה השלישי: אין מקום לתחושה הסובייקטיבית שלכם באותו הרגע. יש מקום לדימוי שבניתם ויש מקום לאופן בו מישהו אחר רואה אותכם.


בהקשבה אמיתית, אנחנו נותנים מקום למישהו אחר, אנחנו פתוחים לדעה אחרת, חושבים על רעיון מסוים ומנסים להבין אותו, או פשוט נותנים לאנשים אחרים להוציא את הלחץ והקיטור כמו ווסת של סיר לחץ. אנו חשים את המצב הרגשי של הדובר, מפנים את תשומת ליבנו לשפת הגוף שלו, יכולים לשאול על עוד פרטים או פשוט להפנים את מה שאומרים לנו.

לדעתי תהליך הקשבה אמיתית כולל גם נייטרליות מסויימת. אנחנו לא צריכים להסכים, גם לא לבקר ולא לדחות.


הקשבה אמפטית

הקשבה קשורה למושג אמפטיה המוגדר כתהליך פסיכולוגי, רגשי-שכלי, שבו אדם קולט ומבין במידה מסוימת את מצבו הנפשי של הזולת. בהקשבה אמפטית נקבל הכי הרבה מידע.


האם הקשבה אמפטית היא דבר קשה?

מה אתם חושבים שנפוץ יותר – הקשבה או מתן עצות, מחמאות או ביקורת? לדעתי ההקשבה דורשת יותר השקעה של אנרגיה נפשית מאשר הביקורת, המחמאה או הדחיה ואפילו הכעס שאמירות מסויימות יכולות לגרום לנו. הייתי הולכת רחוק יותר ואומרת, כי הקשבה דורשת גם יותר שקט נפשי, כח ושלמות עם עצמנו. יחד עם זאת ההקשבה מרחיבה אופקים, מזמינה חשיבה, גורמת להזדהות רגשית מדי פעם, או להתחברות לחלקים פנימיים של עצמנו, התעוררות של סטיות פנימיות שלנו. ההקשבה מעוררת גם את החשיבה הרציונלית וגם את הרגשות שלנו. היא קשורה לקליטת מצבים רגשיים של אחרים, מחשבות של אחרים וגם קבלת מידע. הקשבה היא פתח לעולם החיצוני, הרבה פעמים לעובדות שלא מתיישבות עם האמונות שלנו, היא פתח לדאגות ולפחדים שלנו. הקשבה כזו היא הוכרה של העולם החיצוני ומהווה מגע עם המציאות.



למה כל כך קשה לנו להקשיב?

תדמיינו שאתם אוהבים מאוד את הים ונהגתם לגלוש. כיום, אתם עובדים מ-8 עד 4 כל יום במשרד סגור וממוזג עם אור מלאכותי. חבר שלכם מספר שהוא הולך לים כל בוקר. פתאום, אתם נתקלים בקונפליקט פנימי: מצד אחד- אתם אוהבים את העבודה, המשרה מהווה התקדמות, יש לכם שאיפות לעוד התקדמות, השכר טוב ועוד. מצד שני - השנים בהן ישבתם סגורים במשרד ותמשיכו לשבת הם חלק מהחיים שלכם, הזמן חולף ואתם הולכים לים רק בסוף השבוע ולא כל סוף שבוע. יש משהו שחלף ואולי לא יחזור, התקופה שגלשתם עם חברים. אתם לא מוכנים להתעמת עם הקונפליקט הזה. במצב כזה, לא תפנו זמן לפגוש את החבר הזה, או אולי תחשבו שהוא אינו רציני, הוא מרגיז אותכם, או שתרגישו עצב על מה שהפסדתם. לכל דבר יש מחיר. אולי אתם מוכנים לפגוש את העצב. אולי אתם יכולים לקבל את העובדה שתקופת הגלישה חלפה בחיים שלכם? או אולי להיפך, תתחילו לחשוב על עבודה אחרת - עבודה פרטית או נוחה יותר שתאפשר לכם לצאת יותר לים?

זה בדיוק העניין.

אם תתעלמו מהרגשות והמחשבות אשר דעות ומצבם הרגשי של אחרים מעוררים בכם, אם תשמשו בביקורת, מחמאה או כעס כמגן, לא תכירו לעומק את האחרים, לא תכירו בעובדות החיים ולא תכירו גם את עצמכם.

אם תקשיבו ותתנו מקום לאורח החיים של החבר וגם תתחברו לרגשות שזה מעורר בכם, תהיו אנשים מקשיבים, כאלה שפוגשים את הקונפליקט הפנימי שלהם ובו זמנית גם מוכנים לקבל את המציאות. במציאות צריך לעשות בחירות, ולכל בחירה יש את ההשלכות שלה.


הקשבה היא המתנה הגדולה ביותר שאנחנו יכולים לתת לאחרים ולעצמנו.


Opmerkingen


bottom of page